וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃
אגרא דכלה
ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם כו' (שמות יט ז). צריך להבין למה קרא דוקא לזקנים. גם אומרו "וישם, ולא "ויאמר או "וידבר. גם פתח בזקני העם, וסיים בכל העם. והנראה כי אדונינו משה חש פן לא יחפצו כולם בדבר, ולהיותו רוצה בתקנת וטובות ישראל, אזי דיבר רק באזני הזקנים (המסוגלים לעצה כנודע ממעשה דרחבעם בן שלמה (מלכים א' יב ו)), להתייעץ עמהם האיך ידבר עמהם הדברים שיכנסו באזני העם ויתרצו בדבר. וז"ש "וישם לפניהם ענין הנרצה מה עצתם, אך ישראל קדושים כיון ששמעו הענין, ויען כל העם יחדיו (שמות יט ח) בקול רם מקטן ועד גדול למה יבוא דבריך עם הזקנים בלבד, כל אשר דבר וכו':